הכאב שבמילים

שנוכל להמשיך את החיים,
למרות כל המכאובים והקשיים.

שבגלל אותו רגע מר ונמהר,
יקירנו נמצאים אי שם בהר.

שנצליח לנתב את דרכינו היטב,
למרות החור, שנפער שם בלב.

שנשכיל להבין שרצוי ואפילו מותר
להמשיך ולחיות למען מי שנשאר

שלא נתמלא ברגשי אשמה
לאחר כל בת צחוק ושמחה.

שנמצא מזור למכאובינו הרבים,
אנחנו ובני ביתנו הדואבים.

שנראה את האור שבקצה המנהרה,
אפילו שכרגע, היא שרוייה באפילה.

שנזכור את ילדינו היפים והאהובים,
שנעלמו מחיינו, ללא מבט ומילים.

שלא נדע עוד ימי זיכרון,
כי די עייפנו מן השממון.

שנדע לאסוף את השברים והרסיסים,
מתוך כל הזכרונות, הדמעות והגעגועים.

שנצליח לדלות מתוך ים האפשרויות,
את אותן זוג מילים... ובחרנו בחיים.

ונפנה אלייך השוכן במרומים,
אמור די לשפיכות הדמים.

ובעזרת אמונה, תקווה ותפילה,
נזכה לראות את פני הגאולה.

אמן ואמן

מאבא של ארז תורג'מן.

ליום הזיכרון

הנה מתקרב לו יום הזיכרון,
ומכל פינה, זועק החיסרון.

ובעוד רגע קט, תישמע הצפירה,
המזכירה לכולנו, שאכן זה קרה.

ובאותן שתי דקות נצחיות,
נחסיר אין סוף פעימות.

נעמוד דום, לזכר יקירנו הנופלים,
נרכין ראש ונזכור, שבזכותם אנו חיים.

והנה שוב, יתמלא לו ההר,
באותם אנשים שלהם אין מחר.

וכשנעמוד מול אותן, מצבות דוממות,
נדע רק אנחנו, מה הן מסתירות.

וכמו כל אותן חידות, לא פתורות
לעולם לא נבין איך התמלאו השורות.

וניזכר באותה שמחת החיים,
שלא תשוב יותר, לעולמים.

ויש אומרים שהזמן מרפא,
אך אנו יודעים, שזהו הבל-פה.

שכמה כואב ועצוב וחבל
שכך באמת רצה, הגורל...

מאבא של ארז תורג'מן.

מכתב מדנה

ארז, כשמבקשים ממך לכתוב מכתב למישהו שאתה אוהב, זה בכלל לא קשה.
אבל כשמבקשים ממך לכתוב מכתב פרידה למישהו שאתה אוהב זה כמעט בלתי אפשרי.
ארז, אני לא מאמינה שעברו שבעה חודשים בלי שראיתי אותך, בלי שדיברתי איתך, בלי הנשיקה והחיבוק האוהב שלך.

אומרים הזמן מרפא, אומרים הזמן עובר. אבל בכל יום שעובר הפצע גדל וממשיך לדמם.
אני מנסה לשחזר את שבעת החודשים האחרונים, וזה נראה לי כאילו עברו כבר כמה שנים. אני עדיין לא מעכלת, עדיין לא מאמינה, איך זה שבן אדם הולך ככה כאילו כלום לא קרה.
רק בשבת היית עוד בבית, צחקנו, טיילנו, עשינו שטויות. ביום ראשון בבוקר התקשרתי הביתה ואתה ענית, "אל תשגעי את המורים יותר מדי, ותשמרי על עצמך" זה מה שאמרת, וכמובן גם הפעם עשיתי בדיוק את מה שאמרת. זו היתה שיחה קצרה, אך היא תמיד תהיה זכורה אצלי בלב. בתור השיחה האחרונה עם אחי האהוב.

ארז, היית אחי הבכור, אבל יותר מאח היית חבר, היית ידיד לשעת צרה, אדם שכשהיה לך קשה או עצוב יכולת ללכת לדבר ולהתייעץ איתו ומיד אחר כך להרגיש נפלא כאילו כלום לא קרה.

בכל פעם שאני נזכרת בך, הדבר הראשון שעולה לי בראש זה החיוך. החיוך המדהים, שגם בזמן של כעסים ועצבים, לא תראה פנים חמוצות ולא תשמע צעקות. אלא קודם יבוא החיוך, החיוך הזה שמשכיח ממך את כל הצרות והבעיות...

אוהבת וזוכרת, ומחכה שתחזור. דנה.

מכתב שני מדנה

בס"ד יום שני ה' באדר התשס"ג 10.02.2003

ארז, עברנו שנה שלמה בלעדיך. שנה קשה ומלאה דמעות וזכרונות. ושוב, אני מוצאת את עצמי יושבת ומנסה לכתוב לך מילות פרידה.
יושבת, מנסה אך ללא הצלחה.
בשנה הזו, זכיתי להכיר אנשים נפלאים. שעמדו לצידך ועכשיו לצידנו ברגעים הקשים.
אנשים מקסימים עם המון סיפורים עלייך ארז – חברים מהימים הטובים.
אני יושבת ומקשיבה לסיפורים. ונזכרת בך אחי וברגעינו היפים.
המון זכרונות, המון מחשבות, המון תמונות, המון אהבה וגעגועים, המון שאלות שתמיד ישארו בלבי פתוחות.
אחי, אני גאה בכל דקה ושעה שביליתי במחיצתך. אני גאה להגיד את השם ארז תורג'מן, אני גאה לספר את הסיפורים שלך, אני גאה להיות אחותך הקטנה.
ארז, תאריכי יום ההולדת שלנו קרובים זה לזה, שלך חל לפני כחודש, ושלי היה השבוע.
גדלתי בשנה, אני בת 17.
הזמן יעבור ואני אגדל, אך אתה אחי בן 20 תשאר לעולם.
ארז, חיינו הופרדו בלית ברירה, אתה עכשיו נמצא למעלה, חסר דאגות ושליו. אך אנחנו אלו שנשארנו למטה, כואבים ובוכים על חסרונך הגדול בחיינו.
אינני מוצאת דרך אחרת לחתום את מילות הפרידה חוץ מאותן מילים שנפרדתי ממך כאן בשנה שעברה.

היה לי אח שעכשיו הוא מלאך, אני לא רוצה מלאך, אני רוצה את אותו אח.

מדבריה של דנה תורג'מן, אחותו של ארז ז"ל:

ארז נולד כבן בכור למשפחת תורג'מן, ב-ט"ו בטבת תשמ"ב.
למד בבית הספר אפרתה, ובתיכון אורט נביאים.
ארז התגייס להנדסה קרבית, לא בלב שלם, אך הוא נלחם בקשיים ועבר אותם בהצלחה.
לא מזמן סיים קורס מש"קים שהכשיר אותו להיות מפקד.
ארז היה אדם דואג ואכפתי ותמיד רצה שדברים ייעשו על הצד הטוב ביותר הן בבית או בצבא.
לפני הצבא הספיק ארז לנסוע לטיול ביפן וחזר אלינו לאחר חודשיים שמח ומלא חוויות.

ארז נהרג ביום ז' באדר 19.02.2002 בזמן שמירה במחסום עין-עריק שליד רמאללה, ע"י מספר בני עוולה.
עימו נהרגו חמישה חברים שחוו את החודשים האחרונים לחייהם ביחד. ארז נטמן בחלקה הצבאית בהר הרצל שם ישאר לנצח.

ארז, לעולם לא אשכח את החיוך האוהב,
ואת החיבוק הדואג,
ואת הנשיקה המרגיעה שאומרת: "אל תדאגי אחותי הקטנה, יהיה בסדר זה לא נורא, אז מה אם לא אצא בסוף השבוע הקרוב".

ארז, סופי השבוע עוברים ואנחנו יושבים. יושבים ומחכים.

תחזור / אלידור קנפו

עכשיו אתה כבר לא פה
למעלה טוב יותר?
ארז, אתה חוזר?
כל זיכרון מכאיב יותר
רוצה להיות חזק אבל
זה אותי שובר
החיוך והעיניים התמימות
איך הקרנת חמימות
מתגעגע...


זה לא מפסיק
תמונות אחרונות שרצות
מהראש שלי לא יוצאות
ואני בעצם לא יודע
אם אני רוצה שהן ילכו
שהזיכרונות שלי איתך ישכחו
ממני ירפו
כאב של חסר מכה בי, ארז
אתה חסר ואני בוכה

ועכשיו שאתה כבר לא פה
השמיים כל כך גדולים
מסתכל למעלה מחפש אותך
בין כל העננים
תשמור עלינו ארז
תדאג שהכל יהיה שקט
פה למטה כולנו מתגעגעים
אולי תעשה כמה ביקורים
תעזור, לכל אלה שחיים

שלום לך ארז בני בכורי

הגשם מלווה כל שלב בחייך הקצרים. גם כשנולדת ירד גשם, ושם במרומים בכו על נשמה זכה וטהורה שיורדת לארץ.
וגם בנפילתך בכו השמיים על החיים הקצרים שנגדעו.
חלפה שנה והלב ממאן לקבל שאתה לא איתנו.
הלב שותת דם והעין דומעת. עומדים אנחנו היום כאן בהר הרצל, בהר הקדוש הזה, כאן בחלקת הארזים בחלקת הקדושים והטהורים שנפלו על קידוש ה'.
מה לספר לך ארז יש כל כך הרבה, חיינו השתנו לבלי הכר.
חסרונך השאיר חלל בלב כולנו, קשה לנו לשאת את המשא הכבד הזה.
עדיין מצפים אנו לדפיקה בדלת, לריח המתוק שלך, לנשיקה, לשיחת הטלפון, "אמא, אבא מה העניינים? מה שלומכם?", "ולמשהו משהו" – הפתגם שלך.
ארז שלנו, לנו אור השמש כבר לא מאיר. אבל אתה שנפלת על קידוש ה' נמצא בהיכל הקדושים והטהורים, היכל של הרוגי המלכות, תחת כסא כבוד ה', שם עם האור הגדול והאור הנצחי, ששמור רק לצדיקים ולטהורים.

ארז שלי, שם במרומים אין מחסומים ואין תורנויות. שם אתה וחבריך שעלו איתך בסערה השמיימה, יושבים ולומדים תורה, אתה בטח יושב שם ארז, עם גילי, עם דורון, עם פנחס, עם אמיר ועם משה.
אז בקשה לי אליך בני יקירי אנא הרעישו את השמיים ובקשו גאולה לעם ישראל.

ארז עם כל הטוב שלך, עם האהבה הגדולה והחיבוק הגדול לכולם. לחברים, למשפחה, לחייך. אנא בקש רחמים על כולנו. בקש שם למעלה במרומים גאולה לעם ישראל, גאולה בחסד וברחמים.
סליחה בני שלא יכולתי להגן עליך מפני כדורי המרצחים בני העוולה שפגעו בך.
אנא היושב במרומים, פנינו אליך נשואות ותפילה בלבנו בכל רגע ורגע, אתה הכל יכול, אנא קיים בנו את הפסוק: "כה אמר ה' אלוקים הנה אני פותח את קברותיכם והעלתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם".

דברים שנאמרו מפי אמו של ארז ביום השנה לנפילתו.

כשהוא עלה למעלה

כשהוא עלה למעלה
הוא לא התווכח
אולי פשוט הבין
שאתה בו בוטח
כאן על האדמה
יהיה כל כך עצוב
כאן תהיה דממה
הוא כבר לא ישוב
מנסה להבין
את הבחירה של האנשים
למה חייבים להיות
דווקא כל הטובים
אמא לא מבינה
איך מתנהל העולם
אמא לא מבינה
למה דווקא הוא מכולם

חכה לנו שם לכל אוהבייך
קשה לנו להיות מתחתיך
מרחק כה גדול מפריד בינינו
אבל אתה חי בתוך ליבנו
ניסית הכל כדי להישאר
כשהלכת אמרת אני חוזר
לא הבנו למה התכוונת
למה הלכת ולא חזרת

הכל השתנה
שום דבר לא כמו שהיה
לא מצליחים לבלוע רוק
נגמרה המסיבה
לך יש הזדמנות
להיות מאוד מהר
אותו אדם מושלם
רק בעולם אחר
לאן עכשיו הולכים
ולאן מגיעים
גם שם יהיו לך
חיים מאושרים

חכה לנו שם לכל אוהבייך
קשה לנו להיות מתחתיך
מרחק כה גדול מפריד בינינו
אבל אתה חי בתוך ליבנו
ניסית הכל כדי להישאר
כשהלכת אמרת אני חוזר
לא הבנו למה התכוונת
למה הלכת ולא חזרת

זה רק דמעות / אלידור קנפו

זה רק דמעות
שאת כל הגוף הן ממלאות
בעצב לא מובן
כשאני מבין שאתה כבר
לא כאן

אני בוכה עכשיו
והן זולגות
לתוך חלל כל כך עמוק
שהשארת כשהלכת
ואני אומר לעצמי
אלו רק דמעות

זה רק דמעות
והימים חולפים
בדר"כ הן באות עם הזכרונות
וכשהם הולכים הן נשארות
אלו רק דמעות

אני צועק עכשיו
מתוך חלום
שהחזיר אותי לאותו יום
שבו אמרו לי שהלכת
שלי הסבירו שלא תחזור
ושוב חושב בתוכי
שזה רק דמעות!

עצב / אלידור קנפו

כל העצב שבעולם
בא אלי עכשיו
לא חשבתי אף פעם
שכך אני ארגיש
אהבתי אותך באמת
ועכשיו אתה אינך, אתה מת.
תמיד אומרים שרק הטובים מתים
ואני שואל למה, אלוהים?

ארז, הדמעות זולגות בלי סוף
וכשאלה מתייבשות, באות חדשות
הכאב שנשפך ונשפך פה
לא רואים את הסוף
מפחיד לחשוב שאתה כבר לא כאן
והוא אפילו לא שם לב אתה יודע?
הזמן, ממשיך לעבור כאילו כלום
לא קרה...

כולם אומרים, מטיפים
שאחרי המוות ממשיכים
ואיך אפשר כשהחיים
כל הזמן מראים לנו ומתעכבים על המתים
כשאחרי כל שמחה יש עצב
כשתמיד לכולם יש סיבה לכאוב
ארז, אתה לי חסר
תנסה מלמעלה את הכל לסדר
שלא נפתח קברים חדשים
שלא נצטרך לספור עוד מתים
תעזור לאלוקים...

מדבריו של סמל המחלקה

שמי רז ואני הייתי סמל המחלקה בה שירת
ארז בטירונות ובאימון המתקדם. אני זוכר
את ארז כילד טוב ושקט. עושה את המוטל
עליו על הצד הטוב ביותר, עוזר לחבריו
תמיד במסדרים שהייתי עורך למחלקה.
עם סיום הטירונות וכניסה לאימון המתקדם,
סימנתי את ארז כחייל מוביל במחלקה ואף
שיבצתי אותו כנהג פומה בפומת סמל.
אהבתי את ארז כחייל וכששמעתי על מה שקרה
כאב לי מאוד על הילד המקסים שנפל בקרב.
יהי זכרו ברוך.

רז בוזיקובסקי